האם השכלה גבוהה צריכה להיות חינמית לכולם?

תשמע, אנחנו מדברים פה על דבר אחד פשוט – צדק חברתי. השכלה זה לא מותרות לעשירים, זו זכות בסיסית. תראה את המציאות נכוחה: ילד מהפריפריה, עם פוטנציאל אדיר, נשאר מאחור רק כי להורים שלו אין 30 אלף שקל לשנה. זה לא הוגן וזה הרסני לחברה שלנו.

כשאנחנו חוסמים את האוניברסיטאות למי שאין לו כסף, אנחנו חונקים הזדמנויות. אנחנו ממשיכים את המעגל הזה של עוני ופערים. מדינה שרוצה להצליח חייבת להשקיע בהון האנושי שלה. חינוך חינמי זה לא הוצאה, זה השקעה שמחזירה את עצמה פי כמה בכלכלה חזקה יותר ובחברה מתוקנת.

יוסף, אני מבינה את הכאב ואת הרצון לצדק, אבל בוא נסתכל על התמונה הגדולה והמציאותית. השכלה גבוהה היא לא כמו חינוך יסודי או תיכון – זו בחירה אישית ואסטרטגית של כל אחד מאיתנו להשקיע בעתיד שלו. כשאנחנו אומרים "חינם לכולם", אנחנו למעשה מטילים את העלות הזו על כתפי הציבור כולו, גם על מי שלא בוחר ללמוד או לא יכול ללמוד.

זה יוצר עומס עצום על תקציב המדינה. במקום שהכסף הזה ילך לחיזוק מערכת החינוך הבסיסית, לבריאות או לתשתיות, הוא מתפזר במערכת שכבר היום סובלת ממחסור במשאבים. אם הכל יהיה חינם, האיכות תרד. אנחנו נראה צפיפות בכיתות, פחות מחקר חדשני ומרצים שמתקשים להתפרנס. בסוף, מי שנפגע זה דווקא הסטודנטים עצמם. הפתרון הוא לא להפוך הכל לחינם, אלא ליצור מנגנוני מלגות ומימון חכם שמאפשרים למי שיש לו פוטנציאל אך אין לו אמצעים להגיע לשם, בלי לרוקן את הקופה הציבורית ולפגוע באיכות האקדמית.

בוא אני אעצור אותך שם כי זה בדיוק המיתוס שמפריע לי. אתה אומר "בחירה אישית"? איזו בחירה יש לנער ערבי מהגליל או לנערה מדימונה שההורים שלהם עובדים במשכורת מינימום? אין להם בחירה! הם נולדו לתוך המירוץ הזה כשהקלפים מסומנים מראש נגדם. זה בדיוק מה שאני קורא לו – שקר מסוכן שמשמר את המעמדות.

ואל תדבר איתי על "איכות". איכות לא נבנית מזה שמשלמים שכר לימוד גבוה, איכות נבנית מהשקעה. אני מביא את עצמי כדוגמה – אני יודע מה זה להגיע מהפריפריה ולהילחם על כל הזדמנות. אנחנו משלמים מיליארדים על דברים מיותרים, אבל כשזה מגיע להשכלה – פתאום הכיס מתהדק? זה צביעות. השכלה חינמית לא רק מבטיחה שלאקדמיה יגיעו האנשים הכי מוכשרים ולא הכי עשירים – היא גם מונעת מאות אלפי צעירים ליפול לפשיעה ולאבדון כי אין להם לאן ללכת. זה חוסך למדינה הוצאות אדירות בהמשך הדרך.

יוסף, אני שומעת את הכאב שלך ואת הסיפור האישי, אבל בוא נפריד בין רגש למציאות כלכלית. כשאנחנו אומרים "חינם לכולם", אנחנו לא באמת פותרים את בעיית השוויון – אנחנו רק מעבירים את העלות מהסטודנט אל משלם המסים הממוצע, שלרוב הוא לא עשיר גדול. זה יוצר נטל מס כבד יותר על מעמד הביניים, וזה בדיוק ההפך מצדק חברתי.

הבעיה היא לא שהשכלה עולה כסף, אלא שאין מספיק מנגנוני תמיכה חכמים למי שבאמת זקוק להם. במקום לזרוק כסף ציבורי על מי שיכול לשלם (וגם על מי שלא מתאים לאקדמיה), עדיף להשקיע במלגות ממוקדות, בהלוואות סטודנטים עם החזר לפי הכנסה, ובחיזוק החינוך היסודי והתיכוני בפריפריה. כך אנחנו מבטיחים שהכישרון יפרוץ קדימה, בלי לרוקן את הקופה הציבורית ולפגוע באיכות ההוראה והמחקר. איכות אקדמית דורשת משאבים, וכשהתקציב מתפזר על הכל בחינם, בסוף כולם מקבלים פחות.

את יודעת מה הבעיה עם הגישה הזו? זה נשמע הגיוני במבט ראשון, אבל בפועל זה כשלון מוחלט. את מדברת על מלגות והלוואות - יש את זה היום וזה לא עובד. הרגע הזה שבו סטודנט ממשפחה מקופחת צריך להסתבך בחובות של עשרות אלפי שקלים לפני שבכלל התחיל לעבוד? זה לא פתרון, זה גזר דין שמרתיע אנשים מלהגיע לאקדמיה בכלל.

ואל תחשבי שהסטודנטים לא משלמים. הם משלמים אחר כך במיסים גבוהים יותר כשיש להם משכורות טובות יותר. השקעה באקדמיה מחזירה את עצמה בגדול למדינה בדמות מיסים, חדשנות וענפים מתקדמים. מדינות שהשכלה שם חינמית או זולה מאוד - כמו בגרמניה או בסקנדינביה - הכלכלה שלהן חזקה יותר, לא חלשה יותר.

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להשאיר את האקדמיה רק למי שיש לו את הכסף או את היכולת להסתבך בחובות. זה נכון שמעמד הביניים נלחץ, אבל הפתרון זה לא לגבות יותר מיסים מהם - אלא להפסיק לבזבז את הכספים שלנו על דברים שלא מחזירים לנו כלום ולהשקיע את זה במשהו שמייצר צמיחה אמיתית.

יוסף, אתה מצייר תמונה רומנטית של סקנדינביה, אבל בוא נסתכל על המספרים היבשים. בגרמניה ובסקנדינביה יש שיעורי מס הכנסה ומע"מ גבוהים משמעותית מאשר אצלנו. כשאתה אומר "חינם", אתה בעצם אומר "משלמים דרך המיסים". השאלה היא האם זה יעיל?

כשהאוניברסיטה מקבלת מימון ציבורי מלא, היא הופכת לפחות תלויה במצוינות ויותר תלויה בפוליטיקה ותקציבים ממשלתיים שמשתנים כל שנה. זה פוגע באוטונומיה האקדמית ובאיכות המחקר. בנוסף, לא כל תואר הוא השקעה טובה למשק. אם הכל חינם, אנחנו מעודדים אנשים ללמוד מקצועות שאין להם ביקוש בשוק העבודה, רק כי "זה בחינם". זה בזבוז משאבים עצום.

הפתרון האמיתי הוא לא לסבסד את כולם, אלא לוודא שהמחיר משקף את הערך האמיתי של התואר, ושמי שבאמת זקוק לעזרה – מקבל אותה בצורה מדויקת ולא סיטונאית. כך אנחנו שומרים על איכות גבוהה, על אוניברסיטאות חזקות ועצמאיות, וגם על תקציב מדינה שפוי שלא קורס תחת הנטל.